החלטה בתיק עלב"ש 171/13

1.      בפניי ערעור המערער, סמל א' ג', על החלטת בית הדין הצבאי המחוזי, בבקשה לעיין בחומר חקירה, לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

2.      כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו מעורבות באירוע של תקיפת חייל מיחידתו, תקיפה שאירעה, על-פי הנטען, במבנה המקלחות ביחידה. המבקש עתר לקבל לעיונו רישום פלילי ומשמעתי של מספר עדי תביעה, לצורך ביסוס הגנתו על דרך של ערעור מהימנות העדים - בין אם במזיד על-ידי מתן גרסה שקרית או אי-דיוק רשלני בדיווחים אודות פרטים שקלטו בחושיהם, כשהיו עדים לאירוע.

3.      בית הדין קמא עיין ברישום המשמעתי המבוקש, אחר שנמצא כי אין לחובת מי מהעדים רישום פלילי, ומצא לדחות את בקשת המבקש. על-פי קביעתו "אין המדובר בחומר הנוגע לאישום...אין בכוחו להשליך על מהימנותם של מי מהעדים..." וככל שקיים רישום משמעתי, מדובר, להשקפתו, בעבירות קלות ערך שאין להן נגיעה לענייני מהימנות העדים. על החלטה זו משיג המערער.

נטען בפניי, כי בתיק, שרובו ככולו, יחייב את הערכאה הדיונית לקביעת ממצאי מהימנות, כל רישום משמעתי מקרין על שאלת המהימנות והינו רלוונטי להגנה.

4.      התביעה עתרה לדחיית הבקשה מן הטעם שהרישום המשמעתי הקיים "אינו רלוונטי" והבקשה הינה בבחינת הטלת "חכה במסע דייג" ותו לא.

דיון

5.      השאלה אם רישום פלילי או משמעתי של עד תביעה נופל לגדריו של "חומר חקירה" תוכרע על בסיס מבחן הרלוונטיות. בעניין זה:

"יש לאזן בין התכלית שעומדת בבסיס זכות העיון אשר הינה, כאמור, ניהול הליך הוגן במשפט פלילי לבין תכליות אחרות שעומדות בסיס המרשם הפלילי כגון תכלית השיקום של העבריין בתום תקופת ריצוי עונשו, אשר ממנה נגזרת זכותו לפרטיות במסגרת הליכים אחרים שבהם הוא משמש כעד בלבד". (ראו: בש"פ 8406/12 אלמוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.12.2012))

לעניין הרלוונטיות של הרישום כאמור יש לבחון, בין היתר, את הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד, חלוף הזמן מעת ההרשעה, הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות, הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד ומידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום. (ראו: בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל פד"י סב(1) 684, 697 (2007)).

בראי אמות המידה האמורות, אבחן את הבקשה שבפניי.

הכרעה

6.      בחנתי את הרישומים המשמעתיים על שם העדים, הן טופסי התלונה עצמם והן תמצית הרישום, לגבי הטפסים שלא אותרו. מסקנת הערכאה קמא לפיה אין המדובר בעניינים שלהם נגיעה, ולו רחוקה, לשאלות מהימנות, מקובלת עליי בלא כל סייג. אף לא מצאתי קשר בין תוכן עדותם של העדים ובין הרישום המשמעתי הקיים בעניינם. מאחר שכך, גוברת במקרה זה זכותם של העדים שלא תיפגע פרטיותם, שעה שאין בצד הפגיעה האמורה כל תועלת להגנת המבקש. יודגש כי אין המדובר בעדים שהיו מעורבים במעשה התקיפה עצמו, ואף לא הוצבע על עניין קונקרטי המלמד על הטיה של מי מהעדים.

בנסיבות האמורות מצאתי לדחות הערעור.

ניתנה היום, ה' בטבת התשע"ד, 8 בדצמבר 2013, בלשכה ותועבר לבאי כוח הצדדים.

_________________

ארז פורת,     אל"ם
שופט בית הדין הצבאי